עד כמה שהשוק הסיני האכיל מרורים, ועוד כמה מטעמים מהמטבח המקומי, הרי שהרמות הנוכחיות מהוות כר נוח להתאוששות. דעתי האישית היא שכל מניה מזמינה קנייה והכל, בסופו של דבר, הוא המחיר ויחס הסיכוי סיכון.
למיטב זכרוני זו הפעם הראשונה שאני מנתח את השוק הסיני דרך ההתנהגות של שוק המניות בשנחאי. בואו נצא לדרך ונתחיל מממד הזמן הארוך.
בגרף הרבעוני שמטרתו לגהץ קמטים, להעלים פגמים ולישר עקומים אפשר לראות שהנתון המרכזי שאליו יש לתת את הדעת הוא שמסוף 2015 בורסה שנחאי נחנקת בכל פעם בה הגיעה, התקרבה או ניסתה לחצות את רמת ההתנגדות שמונחת לה בשלווה סטואית ב-3,550 נקודות (אל תתפסו אותי במספר המדויק). מעבר לכך בגרף החודשי המגמה היא מגמת ירידה אם כי אין לזה חשיבות ממשית. הנתון המרכזי בגרף החודשי הוא הירידה האחרונה שדרדרה את בורסה שנחאי מתחת לרצועת בולינגר התחתונה בברירת מחדל של 20/2. מטרתן של הרצועות היא לספק אינדיקציה האם השוק זול או יקר על בסיס יחסי. במילים אחרות, לספק אינדיקציה למצבי "קניות יתר" או "מכירות יתר". במילים אחרות אחרות האם השוק חמדן או פחדן. יש עוד מילים אחרות אבל זה כבר מתחיל להתיש אותי. ההימצאות של השוק מתחת לרצועה התחתונה מספר בסיס טוב לעליות. נקודה.
בגרף השבועי אפשר לראות שני נרות של קונים. האחרון הזניק את הרצף העולה האחרון ויצר לשוק הסיני שעת מבחן. מי שחשב להסתער כבר הבוקר שישתה מים קרים. לא קונים באמצע רצף עולה. שאלה של יחס סיכוי סיכון.
אז מה עושים? סבלנות היא תכונה, כמו תכונות אחרות, שלא נשפטת ערכית. לעיתים היא נפלאה ולעיתים איומה. תלוי מתי. כעת היא חייבת להיות חלק ממשוואת קבלת ההחלטות. השוק הסיני יכול לספק תשואה חיובית ולגוון את תיק ההשקעות רק אם הרצף היורד הבא יסיים את חייו מעל נקודת השפל האחרונה ויצור נקודת שפל גבוהה מקודמתה. מערכת סטוק מאנקי שלנו תספק לכם את ההתראה בלחיצת כפתור.