הניתוח של שוק המניות האמריקאי, כמו גם של שווקים ומניות אחרות, חייב להתבסס על מספר ממדי זמן שכן המגמות וההתנהגות שונים, לעיתים תכלית השוני. מה שמוביל את הניתוח וקובע את הכיוון אליו ינוע השוק הוא הטווח הארוך כמובן.
מי שעקב אחרי הניתוחים שלי בשנה האחרונה יודע שהערכתי שקיימת עליה משמעותית ברמת הסיכון. וזו עדיין כאן כדי להישאר. מנגד, צלילות הבז של השוק מחייבות אותו מדי פעם לעלות כדי לשאוף אוויר, וזה בדיוק המקום ששלושת המדדים המובילים בעולם נמצאים בו היום.
העובדה שהמגמה אינה עוד מגמת עלייה בשווקים היא פרמטר כבד משקל דיו כדי להבין שקנייה במצב הנוכחי מייצגת סיכון כמעט בלתי נסבל, עם עליית ריבית או בלעדיה, עבור המשקיע הפרטי שסובל בדרך כלל מהיעדר חוסן מנטאלי ופתיל קצר. שילוב של שני מרכיבים שיוצר קבלת החלטות גרועה.
והנה אחרי המלל הזה, ביום רביעי האחרון העלה הפד את הריבית בשיעור של 75 נקודות בסיס. השוק שהיה בעלייה עד להחלטה הזדעזע אך אין לרעידה נקודתית זו משמעות לגבי הכיוון הן בטווח הקצר או בארוך והנה אסביר
בטווח הארוך, זה שנגזר מהגרפים הארוכים (השבועי והחודשי) הכיוון הוא מטה כאשר אין עדיין סימנים ולו גם קלושים, לתחתית. כך שלהחלטת הריבית אין ממש משמעות בהיבט של המגמות הארוכות.
בטווח הזמן הקצר, כפי שכתבתי בניתוח הקודם, השוק בשל לתיקון. וגם החלטת הריבית, עד כמה שמשפט זה אינו פופולארי ויצרום לאוזניים עם אוריינטציה כלכלית, לא תזיז לשוק. הוא יעלה אם כי באופן מוגבל. בגרף היומי אפשר לראות את המכשלה המרכזית שמסמנת את גבול הפוטנציאל שלו סביב רמת 3,900 הנקודות. קצת מעל, קצת מתחת.
סיכום
מי שחושב שהריבית היא חזות הכל אולי כדאי שיחשב מסלול מחדש. כמות הפרמטרים שמשפיעה על כיוון השוק היא כמעט בלתי מוגבלת. מנעד האינטרסים כל כך רחב שקשה להבין מה בדיוק משפיע. כאן נכנס לתמונה הגרף שמבטא את משוואת קבלת ההחלטות של כל המשקיעים בשוק. וכפי שהערכתי, בטווח הקצר השוק אמור להוציא את ראשו מעל למים, לקחת נשימה עמוקה ולרדת לצלילה נוספת. בעזרתה של הריבית או בלעדיה.